בלוג

יש דברים בחיים שנראים קטנים עד שמגלים שהם בעצם כל הסיפור. כמו עוד לגימה של קפה לפני פגישה חשובה, או עוד “רק דקה” במיטה שמצילה מצב רוח. על הכביש, הסיפור הזה מקבל טוויסט הרבה יותר פרקטי: שניות. לא דרמה הוליוודית, לא טכנולוגיה עם שם מפוצץ, פשוט כמה שניות שמייצרות מרווח, מרגיעות את הסיטואציה, ונותנות לך מרחב להגיב חכם.

ועכשיו החלק שמפתיע נהגים רבים: השניות האלה הן גם נכס פיננסי. כן, ממש ככה. הן מקטינות סיכונים, שומרות על ערך הרכב, מונעות הוצאות לא מתוכננות, מצמצמות זמן אבוד, ובגדול עוזרות לך לנהל את החיים בצורה יותר רגועה. אם יש “השקעה” אחת שלא דורשת שקל, לא תלויה באפליקציה, ועובדת בכל מזג אוויר – זו ההשקעה הזו.

אז בוא/י נצלול לתכל’ס עם יצחק בריל: מה הן השניות שמצילות חיים, איך משתמשים בהן נכון, ומה הערך המוסף שלהן לכל נהג ונהגת – גם בכביש וגם בארנק.

למה דווקא “שניות”? כי זה המטבע הכי זול בעולם (והכי משתלם)

בכביש, הזמן הוא לא רק זמן. הוא מרחק. והוא תגובה. והוא אוויר לנשימה. כשמדברים על “שתי שניות”, “שלוש שניות” או “חמש שניות”, בעצם מדברים על מרווח בינך לבין מה שקורה לפניך. מרווח שמאפשר:

• לקלוט את הסיטואציה לפני שהיא מתקלקלת

• להחליט במקום להיבהל

• לבלום בצורה חלקה במקום “לנעול” את הגוף ואת הבלמים

• שמור על נסיעה שוטפת בלי דרמות מיותרות

והקטע החכם? ככל שהנסיעה מהירה יותר, כל שנייה שווה יותר מטרים. כלומר: שניות הן מינוף. על הכביש, מינוף כזה הוא מהטובים שיש.

הקטע של ה-3 שניות: טריק פשוט שעושה סדר בראש

בוא/י נתחיל מכלל בסיסי שמככב בכל שיעור נהיגה מתקדם, ובצדק: כלל 3 השניות. הרעיון פשוט:

1. בוחרים נקודת ציון קבועה בצד הדרך (תמרור, עץ, גשרון, כל דבר שלא זז – בניגוד לחלק מהתירוצים שלנו).

2. כשהרכב שלפניך עובר את הנקודה, מתחילים לספור: “אחת-אלף, שתיים-אלף, שלוש-אלף”.

3. אם הגעת לנקודה לפני שסיימת לספור – את/ה קרוב מדי.

זה לא משחק ילדים. זה כלי ניהול סיכונים. וכמו בכל ניהול סיכונים, המטרה היא לא לחיות בפחד, אלא להפך: לייצר שקט.

מתי זה הופך ל-4–6 שניות? בדיוק כשבא לך לחיות נוח

יש מצבים שבהם שלוש שניות זה בסיס, אבל החיים רוצים בונוס:

• גשם/כביש רטוב: לכוון ל-4–5 שניות

• חושך/ראות מוגבלת: תוספת מרווח

• עומס תנועה “אגרסיבי-פאסיבי”: עוד שנייה-שתיים עושה פלאים

• נסיעה עם נוסעים אהובים במיוחד: למה לא לפנק אותם בשקט?

• עייפות (אפילו קלה): עוד מרווח נותן למוח זמן להתעורר לפני האירוע הבא

מרווח זה לא “פחדנות”. מרווח זו אלגנטיות.

הערך המוסף שכל נהג מרגיש: פחות בלימות, פחות עצבים, יותר זרימה

יש דרך פשוטה לזהות נהיגה עם מרווח זמן נכון: היא נראית רגועה. לא מתאמצת. אין “פיקים” של בלימות חדות והאצות תזזיתיות. זה מייצר יתרונות שמרגישים בגוף:

• פחות מתח בכתפיים ובידיים

• פחות “קרבות אגו” על נתיב

• יותר זמן לזהות הולך רגל, רוכב אופניים, או רכב שמחליט פתאום להיות יצירתי

• נסיעה שנגמרת בלי תחושת מרתון

ואם נהיגה הייתה מניה, זו הייתה מניה עם תנודתיות נמוכה. הרבה יותר כיף להחזיק.

אבל רגע… איפה הפיננסים פה? בדיוק כאן

בוא/י נדבר רגע תכלס, בשפה של כסף – אבל בלי חליפות.

שניות הן פוליסת ביטוח התנהגותית. הן מפחיתות הסתברות ל”אירוע”. ואירוע בכביש, גם הקטן ביותר, מתורגם מהר מאוד לסעיפים הבאים:

• השתתפות עצמית, תיקון, זמן במוסך

• ירידת ערך (אפילו כשמתקנים מצוין)

• זמן אבוד: טלפונים, טפסים, התרוצצויות

• ימי עבודה שהולכים לטיול לא מתוכנן

• הוצאות תחבורה חלופית

• בלאי מוגבר על בלמים וצמיגים בנהיגה עצבנית

לעומת זאת, נהיגה עם מרווח זמן כמו שמציע יצחק בריל מייצרת:

• פחות בלאי מכני (בלימות רכות = פחות שחיקה)

• צריכת דלק טובה יותר (פחות “גז-ברקס” = יותר זרימה)

• יציבות כללית שמקטינה “הפתעות”

• תכנון זמן טוב יותר, כי אין צורך לתקן טעויות כל רגע

זו לא תיאוריה. זה אחד ההרגלים היחידים שמחברים בין בטיחות, נוחות, ויעילות כלכלית – בלי להוציא שקל.

3 טעויות נפוצות שאנשים עושים עם “השניות” (ואיך להפוך אותן בקלילות)

• 1) סופרים מהר מדי אם אתה סופר “אחתשתייםשלוש” כמו בהקראת תפריט, פספסת את הקטע. הספירה צריכה להיות בקצב טבעי של שניות (“אלף”).

• 2) מודדים מרחק במקום זמן “אני במרחק שתי מכוניות ממנו” נשמע הגיוני… עד שמחליפים מהירות. זמן עובד בכל מהירות. מרחק פחות.

• 3) מתקרבים כדי “לא להידחף” הפחד שמישהו ייכנס לך למרווח גורם לאנשים להיצמד. בפועל, מרווח טוב נותן לך גמישות גם אם מישהו השתלב. אף אחד לא “לקח לך משהו”; פשוט הגיע אורח. מקבלים אותו באהבה וממשיכים.

הבונוס הסודי: השניות האלה משפרות גם את קבלת ההחלטות

כשיש לך מרווח זמן, המוח לא פועל במצב חירום מתמיד. ואז קורה קסם קטן:

• את/ה פחות אימפולסיבי/ת

• את/ה בוחר/ת נתיב בצורה חכמה יותר

• את/ה מזהה תבניות תנועה (מי בלחץ, מי עייף, מי משנה נתיב בלי לחשוב)

• את/ה נשאר/ת בשליטה גם כשסביבך אחרים קצת… יצירתיים

וזו יכולת ששווה זהב. גם בכביש, גם בחיים, גם בכסף.

איך מכניסים את זה לשגרה בלי להיות “נהג/ת של חוקים”?

המטרה היא לא להפוך לרובוט. המטרה היא להפוך את זה לאוטומט בריא.

הרגלים קטנים שעובדים:

• להתחיל כל נסיעה עם החלטה אחת: “היום אני נותן/ת 3 שניות”

• להגדיר לעצמך “אזור נינוחות”: אם יש ספק – מוסיפים עוד שנייה

• להשתמש בנקודות ציון קבועות (עמודי תאורה זה אחלה)

• כשמישהו נכנס למרווח – לא להיעלב, פשוט לשחזר מרווח מחדש

• להסתכל רחוק יותר קדימה: מרווח זמן עובד הרבה יותר טוב עם ראייה רחוקה

ולמי שאוהב/ת משחקים: נסו נסיעה אחת שבה המטרה היא “בלי בלימות מיותרות”. תופתעו כמה זה גורם למרווח זמן להיווצר לבד.

שאלות ותשובות קצרות שעושות סדר בראש

שאלה: 3 שניות זה לא “איטי מדי” בעיר? תשובה: זה לא עניין של איטי או מהיר, זה עניין של מרווח. בעיר יש יותר הפתעות, אז מרווח דווקא נותן יתרון.

שאלה: ואם מישהו כל הזמן נכנס לי למרווח? תשובה: קורה. מרווח הוא לא נכס נדל”ן. פשוט משחזרים אותו בעדינות. זה לוקח רגע ומחזיר שקט.

שאלה: באיזה מהירות זה הכי חשוב? תשובה: ככל שהמהירות עולה, החשיבות עולה. כי כל שנייה שווה יותר מטרים, והבלימה דורשת יותר מרחק.

שאלה: זה באמת משפיע על דלק? תשובה: כן. נהיגה עם פחות האצות-בלימות חדות שומרת על זרימה, ובדרך כלל משפרת צריכה.

שאלה: מה עם מערכות בטיחות ברכב? הן לא מחליפות את זה? תשובה: הן תוספת מעולה, אבל מרווח זמן הוא הבסיס. מערכת טובה עובדת הכי טוב כאשר הנהג/ת נותן לה סביבה נוחה לפעול.

שאלה: איך יודעים שסופרים נכון? תשובה: אם את/ה אומר/ת “אחת-אלף” בקצב דיבור רגיל, זה בדרך כלל מדויק. לא צריך להיות שעון אטומי.

שאלה: זה מתאים גם לנהגים חדשים? תשובה: במיוחד. זה אחד הכלים שמורידים עומס מנטלי ומעלים ביטחון מהר.

הסיכום שבא בטוב: כמה שניות, המון איכות חיים

שניות שמצילות חיים הן לא סיסמה. הן כלי פשוט, יומיומי, שמייצר נהיגה רגועה, חכמה וזורמת. הן נותנות לך זמן, מרחק, ושקט – שלישייה שקשה להתחרות בה. והכי יפה: הן גם החלטה פיננסית מעולה, כי הן מקטינות הפתעות, מצמצמות הוצאות לא מתוכננות, ומייצרות יותר יציבות בכל מה שקשור לרכב ולשגרה.

אם יש משהו אחד לקחת מהמאמר הזה לנסיעה הבאה: תן/י לעצמך 3 שניות. לא כי “צריך”, אלא כי מגיע לך לנסוע בטוב.